1. הפועל בסוף
בעברית אומרים "אני אוכל סושי". ביפנית: "אני סושי אוכל": 私は寿司を食べます (watashi wa sushi o tabemasu), ווָטָשִׁי ווָה סוּשִׁי אוֹ טָבֶּמָסוּ. הפועל תמיד בסוף, וזה עקבי לגמרי.
2. は: על מה מדברים
המילית は (wa), ווָה באה אחרי הנושא: "לגבי X...". 私は学生です (watashi wa gakusei desu), ווָטָשִׁי ווָה גָקוּסֶאִי דֶסוּ: "אני סטודנט". שימו לב שהאות は נקראת "וָה" כשהיא מילית.
3. מיליות: המילים הקטנות שמסמנות תפקיד
| ביפנית | תעתיק | הגייה | פירוש |
|---|---|---|---|
| を | o | אוֹ | מסמנת את מושא הפעולה, כמו "את" パンを食べます: אוכל (את ה)לחם |
| に | ni | נִי | לאן, ומתי 東京に行きます: נוסע לטוקיו |
| で | de | דֶה | איפה קורה הדבר, ובאמצעות מה 駅で待ちます: מחכה בתחנה |
| の | no | נוֹ | של 私の本: הספר שלי |
המיליות הן הסיבה שסדר המילים ביפנית גמיש יחסית: התפקיד של כל מילה מסומן, ולכן אפשר להזיז אותה בלי לבלבל.
4. שאלה: פשוט מוסיפים か
הופכים משפט לשאלה בעזרת か בסוף: 学生ですか (gakusei desu ka), גָקוּסֶאִי דֶסוּ קָה, "אתה סטודנט?". אין צורך לשנות את סדר המילים.
5. רגיל או מנומס
לכמעט כל פועל יש צורה רגילה וצורה מנומסת. מתחילים במנומסת, שמתאימה לכל מצב: 食べます (tabemasu) במקום 食べる (taberu). עם הזמן לומדים גם את הצורה הרגילה, לחברים. והמדרגה הבאה היא קייגו, שפת הכבוד.